האם לשתף את בעלי בהתחזקות הרוחנית שלי?

טור לנשים (וגם לבעלים שלהן) באדיבות מוסף ״עטרת חיה״ של שבועון ״בית משיח״

חודש אלול הגיע והוא מעורר אותנו להתחזק בעבודת השם שלנו. נשים רבות שואלות את עצמן, עד כמה יהיה נכון לערב את הבעלים שלהן בתהליך ההתחזקות הפנימית-אישית שלהן. על השאלה הזו יש תשובה פשוטה: התשובה הפשוטה היא, ש(כמעט) תמיד נכון לשתף את הבעל שלנו - לא רק בתהליך ההתחזקות הפנימית-אישית שלנו - אלא ב(כמעט) כל דבר בחיינו. שיתוף בין בני-זוג ב(כמעט) כל דבר בחיינו הוא חלק מרכזי ביחסי נישואין טובים.

למה חשוב לשתף האחד את השני ב(כמעט) כל דבר בחיינו? חשוב לשתף האחד את השני בכל הפרטים הגדולים והקטנים בחיינו כי הבסיס של חיי נישואין בריאים הוא קשר אינטימי (פיזי ורגשי) בין בעל ואישה. האינטימיות המיוחדת הזו שבין בעל ואישה היא המהות של חיי נישואין, והיא מה שמבדילה את יחסי הנישואין מכל מערכת יחסים אחרת שיש לנו. אינטימיות משמעותה קירבה מיוחדת מאד בין הבעל לאישה, שלא קיימת (או, שלא אמורה להיות קיימת) עם אף אדם אחר בחיינו. אינטימיות משמעותה שאנו מרגישים בנוח לחשוף בפני השני את הדברים הכי אישיים ופגיעים שלנו (כמו ההתחזקות הרוחנית שלנו), שאותם לא נחשוף בפני אנשים אחרים. התנאי לכך שנרגיש בנוח לחשוף את החלקים האישיים והפגיעים שלנו בפני הבעל שלנו (ושהבעל שלנו ירגיש בנוח לחשוף את החלקים האישיים והפגיעים שלו בפנינו) הוא שיהיה לנו אמון האחד בשני.

מכיוון שאינטימיות יכולה להתפתח רק כאשר קיים אמון בינינו, רצוי להתאמץ מאד לבנות אמון בינינו. מה הוא אמון? אמון הוא הבסיס של כל מערכות היחסים בין בני אדם, ארגונים, חברות מסחריות, ומדינות. כל מערכות היחסים למיניהן מבוססות על אמון, וכל-שכן וקל-וחומר מערכות יחסי נישואין. כמעט כל הבעיות בחיי בנישואין מתעוררות בגלל בעיות של אמון, וכמעט כל הבעיות ביחסי נישואין יכולות להיפתר כאשר נבנה אמון. אמון משפיע באופן מאד משמעותי על העימותים בין בני הזוג (גילוי נאות: זה בדיוק נושא הדוקטורט שלי). אם כך, מה הוא אמון? יש להקדים שאין הסכמה בין החוקרים לגבי ההגדרה של אמון, ובספרות המקצועית מופיעות עשרות רבות של הגדרות לאמון. ההגדרה שלי (לפי מה שעלה בדוקטורט שלי) היא: אמון הוא האמונה שלפיה, האדם שבו ניתן האמון יתנהג בשעת הצורך באופן שיהיה לטובתי, וזאת דווקא בגלל שהאמונה שהוא רוצה באופן כנה בטובתי (ולא מסיבות אחרות).

מאחר שזו הגדרה קצת מסובכת (דוקטורט...) ננסה להסביר אותה. כדי להסביר אותה נסביר מדוע דווקא ל-״אני יכולה לתת אמון בבעלי״ (וכן ״בעלי יכול לתת בי אמון״) יש השפעה כל כך חיובית על יחסי הנישואין, אולם אם אני רק ״יכולה לסמוך בעלי״ לא תהיה לכך השפעה חיובית חזקה כזו על היחסים בינינו. במילים אחרות, מה ההבדל בין ״בעלי יכול לתת בי אמון ״, לבין ״בעלי יכול לסמוך עלי״ (וכן להיפך)? כפי שהוסבר לעיל, (לתפיסתי) אני אתן אמון בבעלי (וכן להיפך) דווקא אם אני מאמינה שבעלי יתנהג לטובתי בגלל שהוא רוצה באופן כנה בטובתי, אבל לא בגלל שאני מאמינה שהוא יתנהג לטובתי מסיבות אחרות (בגלל שאלו הערכים האישיים שלו, וכד׳). לעומת זאת, אם אני מרגישה שהוא אמנם יתנהג לטובתי, אולם אני מרגישה שהוא לא יתנהג כך בגלל שהוא רוצה בטובתי, אלא מסיבות אחרות, הרי שאני לא ״אתן בו אמון״, אלא אני רק ״אסמוך עליו״. לדוגמא, יכול להיות שבעל סומך על אשתו שהיא תנקה את הבית כראוי, אולם הוא מאמין שהיא תעשה זאת בגלל שניקיון הבית חשוב לה, ולא בגלל שבעלה אמנם חשוב לה והיא רוצה בטובתו. במקרה זה הוא אמנם ״יסמוך עליה״ בתחום של ניקיון הבית, אולם הוא לא ״ייתן בה אמון״ בתחום של ניקיון הבית. זה אומר, שבשביל שבעל יוכל ״לתת אמון״ באשתו הוא צריך להרגיש שאשתו מרגישה אכפתיות אישית חיובית כלפיו, שהוא אמנם חשובה לה, ושהיא רוצה בטובתו באופן כנה. דווקא כששני בני הזוג ״נותנים אמון״ האחד בשני הדבר ישפר משמעותית את היחסים ביניהם, אולם אם הם רק ״סומכים האחד על השני״ לא תהיה לכך השפעה חיובית משמעותית על היחסים ביניהם.

למה זה משנה אם אני ״יכולה לתת אמון״ בבעלי, או שאני רק ״יכולה לסמוך עליו״? ההבדל הוא, ש-״לתת אמון״ הוא רגש הרבה יותר חזק ועוצמתי מאשר ״לסמוך״, שהרי ״אני יכולה לתת אמון בבעלי״ מבוסס על כך שאני מרגישה שבעלי רוצה בטובתי באופן אישי. לכן, דווקא כאשר אני מרגישה שאני יכולה לתת אמון בבעלי (וכשהוא מרגיש שהוא יכול לתת אמון בי) הדבר יתרום באופן חיובי ומשמעותי לקשר בינינו, וזה ישפיע באופן מאד חיובי על הפחתת עוצמת ותכיפות העימותים בינינו. דהיינו, גם כשיהיו עימותים בינינו, הם לא יסלימו יותר מידי, והם יירגעו תוך זמן קצר.

ביחד עם זאת, זה גם אומר, שאם בעלי לא יעמוד בציפיות שלי (או שאני לא אעמוד בציפיות שלו) התגובה תהיה שונה. אם אני סומכת על בעלי (לדוגמא, שיביא את הילדה מהמעון) והוא לא עמד בציפיות שלי (הוא שכח...) אהיה מאד מאוכזבת. אולם, אם אני נותנת אמון בבעלי (שיביא את הילדה מהמעון כי הוא אכפת לו ממני שיהיה לי טוב) והוא לא עמד בציפיות שלי (הוא שכח...), ארגיש נבגדת (ארגיש שאני לא באמת חשובה לו). להרגיש נבגד זה רגש מאד עוצמתי וסוער, שפוגע מאד בקשר הזוגי, ושמאד קשה לתקן.

מכיוון שאמון כל כך קריטי ליחסים שבין בעל לאישה, חשוב להבין איך בונים אמון. כפי שהסברנו לעיל, אמון מבוסס על כך שאני מרגישה שבעלי רוצה בכנות בטובתי ולא רק בטובתו. זה אומר, שכדי לבנות את האמון של בעלי בי, עלי לעשות מעשים שיוכיחו לבעלי שאני אמנם רוצה בכנות בטובתו (וכמובן, גם הבעל צריך לעשות מעשים כאלו). לדוגמא, כשבעלי חוזר מהעבודה אחרי יום מפרך אני יכולה להציע לו לנוח על הספה וללמוד בזמן שאני אכין לו ארוחת ערב. זה יראה לו שאני רוצה בכנות בטובתו. כל המעשים הקטנים והגדולים שאנו עושים האחד לטובת השני, ״מופקדים״ כביכול ב-״בנק האמון״ שלנו. ככל ש-״יתרת הזכות״ בבנק הזה יותר גדולה כך היחסים בינינו יותר טובים. ״יתרת הזכות״ גדולה ב-״בנק האמון״ תתרום באופן משמועתי ביותר לחיזוק היחסים בינינו.

אמון הוא המרכיב המשמעותי ביותר של יחסי נישואין, ושווה להשקיע מאמץ וזמן בבניית האמון בינינו. מחקרים מצאו שאמון מְדַבֵּק. זה אומר, שכאשר אני אעשה מעשים לחיזוק האמון בינינו, קרוב לוודאי שזה יעורר גם את בעלי לעשות מעשים כאלו. כאשר נשקיע באמון בינינו כי זה יביא לכך שהנישואין שלנו יהיו הרבה יותר טובים.
__
זאב קרומבי הוא עובד סוציאלי ומטפל זוגי (MSW), מומחה להתמכרויות התנהגותיות (MA), ודוקטורנט בטיפול זוגי באוניברסיטת חיפה. להערות ושאלות 0547-822686 או [email protected]m